<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן פ"ב</h1>
<h2>דף לח.</h2>
וזן את אשתו. פי' וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שחייב במזונותן כגון דגירשה ואהדרה ופסק לזון את בניו דחייב במזונותן. ולא תיפשוט דחייב לזון קטנים היכא דלא פסק. ובפני הבעל קאמר דזן את אשתו מצוה קעביד דאי לא זיין להו זייני להו אחריני כיון דאין זה המודר עצמו. ובפניו מודו בני כהנים גדולים דאיבד מעותיו. אבל שלא בפניו פליגי משום דאי לוותה ואכלה אפי' (הכי מודו) [חנן מודה] דחייב. הילכך עמד ופירנס לבני כהנים גדולים נמי חייב. אבל בפניו אי לוותה ואכלה וודאי הניח מעותיו על קרן הצבי ואיבדה מדעת דגברא קאי תתבעיה לדינא.
